סיוף
.ספורט הסיוף הוא קרב, שבו מנסים שני מתחרים לפגוע זה בזה באמצעות נשק בתנועת דקירה או הצלפה
.כלי נשק שבהם משתמשים בתחרויות הם רומח, דקר וחרב
.סיוף הוא ספורט אולימפי. פעילות בענף משפרת קואורדינציה, יעילות, דיוק וסיבולת לב ראיה
,מפתחת חשיבה אסטרטגית לא פחות משחמט ומשחקי פאזל. מעצימה ריכוז ומהירות התגובה
.בונה יכולת ניתוח מצבים וקבלת החלטות
רומח
.רומח הוא כלי דקירה, כלומר הפגיעות צריכות להתבצע במגע של חוד הלהב ביריב
אזור הפגיעה החוקי בסייף (רומח) הוא רק אזור הגו והמפשעה, המכוסה בביגוד חשמלי של היריב. הראש, הזרועות והרגליים אינם אזורי פגיעה חוקיים. רומח או פלורט התפתח מהחרב הקלה .יש לו להב דק וגמיש וגם מגן יד דמוי פעמון. בגלל משקלו הנמוך, הסתיים דו-קרב אמיתי ברומח לא פעם בפגיעות קטלניות. כתוצאה מכך, הפסיק הרומח לשמש בדו-קרב של ממש ושימש עוד רק ככלי לאימון בסיוף.
קצה הלהב בסייף (רומח) הספורטיבי הוא קהה. המפסק החשמלי שמותקן בו צריך להילחץ על ידי משקל של 500 גרם כדי שתירשם פגיעה חוקית. פגיעות עדינות יותר אינן נקלטות בציוד החשמלי. ללהב חתך מלבני והוא הולך ומתעבה בקרבת מגן היד. מגן היד העגול דומה לפעמון או לצלחת ומשמש להגנת כף היד. לידו נמצא שקע חשמלי לחיבור כבל החשמל של ציוד המדידה.
דקר
דקר הוא יורשו של הדקר ששימש לדו-קרב במאה ה-19. הוא יציב וכבד יותר מהרומח ובעל מגן יד גדול יותר. גם הדקר, כמו הרומח הוא כלי דקירה. זהו הכלי הפופולרי ביותר כיום ובתחרויות גביעי העולם ישנם לרוב למעלה מ-200 סייפים.
אזור הפגיעה החוקי בדקר הוא הגוף כולו, כולל הראש והרגליים. הכלל הוא "כל פגיעה נחשבת" וכלל "זכות ההתקפה" אינו קיים.
בשל כללים אלו, מתרכז קרב הדקר לרוב בפגיעה בזרוע ובכף היד של היריב ובהגנת הזרוע של המתחרה עצמו. אופי הקרב הוא טקטי יותר ולכן "יחפשו" המתחרים את ההזדמנות המתאימה ויהיו זהירים יותר.
חלקי הדקר דומים בעיקרם לאלו של הרומח. המשקל שיש להפעיל על חוד הלהב לרישום פגיעה הוא 750 גרם ואורך הדקירה של לפחות מילימטר שלם.
.דקר הוא הענף הנפוץ מבין השלושה, בין היתר בזכות הנייטרליות של שיפוט הקרב
חרב
חרב התפתחה מהחרב הצבאית של הפרשים הקלים של המאה ה-17. הלהב שטוח וקל. חרב היא כלי דקירה והצלפה, כלומר הפגיעות יכולות להיעשות בכל חלקי הלהב. אזור הפגיעה החוקי הוא כל פלג הגוף העליון, לרבות הראש והידיים. להבדיל מברומח, אזור המפשעה אינו חוקי וגבול אזור הפגיעה הוא קו אופקי מתחת לאזור הבטן בקו המותניים
קרב חרב הוא על פי רוב מהיר יותר מקרב רומח. כמו ברומח, תקף כלל זכות ההתקפה. פגיעות לא חוקיות אינן מוצגות והקרב אינו מופסק בגינן.
חרב בנויה בדומה לכלי נשק שלעיל, אבל בקצה הלהב אין חיישן פגיעה. החתך של להב החרב הוא כמעט מלבני. אין בו חריץ לכבל החשמל, שכן הלהב כולו מוליך חשמל, כדי לנטר גם את פגיעות ההצלפה.
מגן יד של חרב הוא בעל צורה אחרת משל רומח ודקר. הוא דומה יותר לחצי כדור ומכסה את כף היד גם בצידה. ידית האחיזה של החרב היא רק בסגנון הצרפתי.
